עלילה: סיפורו האמיתי של התרמילאי הישראלי יוסי גינזברג (רדקליף), אשר בראשית שנות השמונים נאבק להישרדות בעומק הג'ונגל הבוליביאני לאחר משלחת שנקלעה לקשיים. "אני לא חושב שאי פעם אחזור" ביקורת מאת אדי בתאריך 13/03/2018 שינוי קצב עבור קולנוען האוסטרלי והאיש האחראי על וולף קריק גרג מקלין (פלוס שיפור בניסוי בלקו הקשה), ג'ונגל רואה את מקלין והארי פוטר עצמו דניאל רדקליף משחזר את סיפור חייו האמיתי המדהים של התרמילאי הישראלי יוסי גינזברג והישרדותו כנגד הסיכויים בטבע של בוליביה בשנות השמונים.
הג'ונגל צולם על חופינו ההוגנים בשפעות היער של קווינסלנד, ובוודאי לוכד את היופי של הימצאות רחוקה מעולם הסיבילזציה הרועש, ובמיוחד לחסדי הטבע במלואו הגלם והבלתי נסלח כשיוסי וחבריו התרמילאים קווין (ראסל) ומרקוס (ג'קסון) עוקבים אחר מחפש הזהב / חוקר הזהב המסתורי של תומאס קרצמן אל הג'ונגל הבלתי מאולף כדי למצוא שבטים אבודים ותוהה, רק כדי למצוא רגליים כואבות, טורפים ונהר בוגדני. זה סרט הרבה יותר אט אט ומעודן של מקלין שרגיל לריגושים ולדם נשפך (אם כי יש בסרט סצינת שתכווץ לכם את הבטן) יותר מאשר התפתחות של דמות ומפנים כלפי חוץ התהפכות על החיים ומה המשמעות של להיות בחיים ו בעוד שמקליין לא מחבר אותנו באופן רגשי לדמויות האלה, יש לשבח את המחויבות שלו ואת ההתחייבות שלו לרדת וללכלך כדי לספק נקודה מציאותית על סיפור ההישרדות.
הג'ונגל מספק לרדליף את מה שניתן לטעון בתפקידו הבשרי ביותר מחוץ ליקום הפוטר המפורסם והמבצע הבריטי משליך את עצמו בראש ובראשונה לתפקידו גינזברג, ובעוד הוא נאבק לעיתים לשמור על המבטא הישראלי המסובך הנדרש ממנו, תובעני פסיכולוגית ופסיכולוגית שלו. ביצוע מיוסר הוא קטע משחק מרשים שעוזר לג'ונגל לשמור על הארקה של סרט שבאופן מושלם בבית בתוכו, מבלי לקפוץ מעולם להפוך למשהו יותר. עם מיומנותו המלאה של ג'ונגל מוצגת לאורך כל הדרך, זה מרגיש כמו החמצה קלה של סיפורו של גינזברג להפוך למשהו יותר עמוק ומרגש, אך בידי מקלין יש כאן מותחן נאה שאולי לא יביא את התחושות אלא מביא את צמרמורות וריגושים. סופי לומר - קרבן של שחרור חופשי מהמציצות בשנה שעברה, ג'ונגל הוא מותחן הישרדותי מוצק, אם לא ניתן להבחין בו, עם סיבוב מרכזי משובח של רדקליף וחזרה נחמדה (למחצה) לבמאי גרג מקלין שמראה את עצמו כקולנוען המסוגל לספק יותר מסתם חוויית אימה טהורה
